[היסטוריה של הכישוף]

ציד מכשפות חלק ב'

משפטי מכשפות- סיילם, מסצ'וסטס

רקע

לא רק ברחבי אירופה התקיימו ציד מכשפות, אלא גם בארה”ב, אם כי בהיקף קטן יותר. משפטי המכשפות בסיילם מסצ’וסטס הינם מהמקרים המפורסמים ביותר של ציד מכשפות בארה”ב. 

תיאור של סיילם הקטנה: 550 איש, 90 בתים. רוב האנשים היו עניים וחסרי השכלה. מרבית המשפחות נאלצו לפרנס את עצמן: להכין את בגדיהן, לשתול ירקות, לגדל את הבקר שלהם.
חקלאות הייתה לעתים קרובות משימה קשה באקלים הקשוח, ובשטח סלעי וסוער.
הם עברו הרבה צרות: חורפים קרים, מחלות ללא מרפא, פגיעות של חרקים בשדות שלהם, שריפות, התקפות פיראטיות ועוד.

אנשים ראו את השטן האורב מאחורי כל הצער הזה, והאמינו שהשטן הוא אויב אמיתי, ושעוזרותיו הן המכשפות.

רוב האנשים היו מאמינים פוריטניים שהיגרו מאנגליה, והכנסייה הכתיבה להם את חייהם. האמונה הפוריטנית היא שכל האנשים נולדו חוטאים. האמינו כי פוריטניות הייתה הדרך הנכונה והיחידה לחיות. מחלה היתה סימן מאלוהים לכך שכשלת בדרכך, ולכן לא היו עוזרים לחבריהם בעת מחלה או צרה. 
היה צריך ללבוש ביגוד פשוט וכהה בכל עת. לא היו סיבות לחגיגות. היה מצופה מילדים להתנהג כמבוגרים. ילדים לא שיחקו, מכיוון שצעצועים ומשחקים נתפסו כמסיחי דעת לחטא. רובם היו אנאלפביתים, אך אלו שלמדו לקרוא, קראו רק את התנ”ך או יצירות דתיות אחרות.

ארה”ב עדיין הייתה תחת שלטון וחוקים בריטיים, וסיילם היתה תיאוקרטיה (כוח משולב של כנסייה ומדינה).
כדי להיות שופט ולקבוע את גורלם של “עבריינים”, לא היה צורך ברקע משפטי כלשהו, אלא רק להיות איש בעל ממון והשפעה.

זה הרקע ממנו אנו יוצאים למשפטי סיילם המפורסמים.

הבנות החולות- תחילת הפרשה

תחילת שנת 1692, בטי פאריס הצעירה, ביתו של הכומר פאריס החדש בעיירה,  הפכה להיות חולה באופן מוזר. היא לא היתה רגועה, התכווצה מכאב והתלוננה על חום. חברותיה של בטי, התחילו להראות אף הן סימני מחלה כמו של בטי.

בנתיים, טיטובה, השפחה האינידאנית של משפחת פאריס, אפתה לבנות “עוגת מכשפות”. היא חשבה שאם הוטל עליהן כישוף, עוגה זו יכולה להסיר את הכישוף. 

רופא שנקרא לבדוק את הילדות, ולאחר שהתרופות שלו לא עזרו אמר כי יתכן ומקור הבעיה היא ב-על טבעי.

מספר הילדות שהרגישו חולות, הלך וגדל. הנערות החלו להתעוות לתנוחות גוף משונות והתלוננו על תחושות של נשיכות וצביטות. 

בכפר התחילו להאמין שהשטן נמצא בקרבת מקום ומשפיע על הבנות.

כמה ימים לאחר שטיטובה אפתה את העוגה, הוצאה נגדה וכנגד עוד 2 נשים (שרה גוד ושרה אוסבורן) צווי מעצר. 2 מהבנות שחלו, נקטו בשמות שלהן.
ציד המכשפות התחיל.

טיטובה היתה ידועה כאינדיאנית מכשפה, שרה גוד היתה אישה ענייה ללא בית, ושרה אוסבורן היתה אישה מבוגרת, בדלנית, שלא ביקרה בכנסייה מעל לשנה (אי ביקור בכנסיה היה מחוץ לחוק)

בחקירות תיארו הבנות כיצד הותקפו בידי רוחותיהן של שלושת הנשים.
העדויות היו ללא רבב, מסודרות בתבנית, כיאה לעדויות שחזרו עליהם ושיננו אותן יחד.

טיטובה מצידה הצהירה שהיא מכשפה וטענה שאדם מכובד מבוסטון פנה אליה (השטן)  כשהוא מופיע לעיתים ככלב או כחזיר, וביקש ממנה לבצע את עבודתו. היא גם טענה שהיא ועוד ארבע מכשפות אחרות, כולל שרה גוד ושרה אוסבורן, עפו באוויר על מוטותיהן. היא סיפרה שהיא ניסתה להגיע אל הכומר לייעוץ, אך השטן עמד בדרכה.
ווידוי זה של טיטובה, הפך אותה לדמות מרכזית במשפט שהלך והתרחב.

על פי הדיווחים של הבנות, דמויות רפאים נוספים החלו לתקוף אותם, וארבע נשים נוספות הואשמו בכישוף.
גם ביתה בת ה-4 של שרה אוסבורן הוואשמה בכישוף, כאשר הבנות טענו שננשכו ע”י דמותה.
הילדה בת הארבע נאסרה ל8 חודשים וצפתה באמה מובלת אל הגרדום, כשהיא מאבדת את שפיותה.

המושבה גועשת ועוד אנשים מואשמים

בנתיים הבנות החולות, שהוצגו בכל משפט בפני הקהל החלו לאבד את כושר הדיבור בזו אחר זו.

עוד  נשים הואשמו, ובתי הכלא קרבו לתפוסתם המלאה. המושבה היתה בסערה. המושל פיפס שב מאנגליה למסצ’וסטס, לפעולה מהירה נדרשת.

פיפס יצר בית משפט חדש, “בית המשפט לשימוע וקביעה” להמשך המשפטים ולשמיעת העדויות.
חמישה שופטים ששים אלי קרב קיבלו ראיות בצורת שמועות, רכילות, סיפורים, הנחות בלתי מבוססות, והשערות.
למכשפות הנאשמות לא ניתן כל ייעוץ משפטי, הן לא יכלו להביא עדים, או או לערער על ההחלטות.
עם זאת, אחד השופטים, פרש מכס השיפוט , מזועזע מהאופן בו הוא התנהל.

כומר הכפר בעבר, ג’ורג’ ברוז, הואשם כמנהיג המכשפות, והוצא להורג. גם אנשים שבזו להאשמות בכישוף, או שהביעו ביקורת על המשפטים בגלוי, היו תחת סיכון להפוך למטרות בפני עצמם, כמו גיילס קורי, שגילו מוערך כבין 80-90, שבז למשפט, אף הוא נמצא אשם בכישוף, הוצא להורג ע”י מחיצה למוות, תחת אבנים כבדות. עוד 8 נשים נמצאו אשמות בכישוף, ביניהן אשתו, ונתלו.

הן היו הקורבנות האחרונות של משפטי סיילם. כל זה התרחש בין החורף לקיץ של 1692. קצת לאחר מכן כל שאר המכשפות שנאסרו, קיבלו חנינה ויצאו לחופשי לאחר שהועלו ספקות רבות בנוגע למשפטים ע” אנשים מכובדים מחוץ לסיילם, ובעיקר העלו ספקות לאחר שגם אשתו המכובדת של הכומר, גברת פיפס הואשמה בכישוף.

סה”כ הוצאו להורג תשע עשרה מכשפות ומכשפים. שלוש עשרה נשים, ושישה גברים. רוב הנשים היו צעירות, מעט לאחר גיל ההתבגרות. כ-200 בני אדם נוספים נעצרו ונכלאו באשמת כישוף. שני כלבים הוצאו להורג כחשודים בשיתוף פעולה עם המכשפות.

כ 12 שנה לאחר תום האירועים, הכומר גרין, שהחליף את הכומר פאריס הקריא בכנסייה, את התנצלותה של אן פוטנאם, אחת הבנות המאשימות:

“אני מבקשת להיכנע בפני הקהל, בשל אותה התרחשות עצובה ומשפילה במשפחת אבי בשנת 1692, אשר בה אני, בהיותי ילדה, הפכתי לכלי האשמה בפשעים חמורים של מספר אנשים, ואשר בשל כך חייהם נלקחו מהם, ואשר בעת הזו ישנה קרקע מוצקה וסיבות טובות להאמין שהם היו אנשים תמימים, ושזו הייתה אשליה גדולה של השטן שהטעה אותי בזמן העצוב ההוא” 

פוטנאם הייתה בת 11 בעת ציד המכשפות ונמנתה על הילדות החולות. רבים מהאנשים שהאשימה בכישוף נחשבו לאויבים של בני משפחתה.

תיאוריות בנוגע למחלות הבנות

הגורמים לסימפטומים שהבנות החולות דיווחו עליהם, המשיכו במשך שנים רבות להוות עניין למחקר.

מדברים על היסטריה נפשית בתגובה לקרבות עם האינדיאנים (בקרבת מקום), או עוויתות כתוצאה מאכילת פטריות מורעלות, או מזון שעלול להיות נגוע בו, כמו לחם שיפון ודגנים. תופעות שעלולות לגרום לפסיכוזה, מאניה והזיות. הוצעה גם האפשרות שמדובר בתסמינים של דלקת המוח, או בתופעה בשם שיתוק שינה כהסבר להתקפות הליליות שנטען שהתרחשו על ידי חלק מהמאשימות.

חלק מההיסטוריונים המודרניים נוטים להתמקד פחות בהסברים ביולוגיים, ומדברים על מניעים כמו קנאה, מרמור, ורצון לקבל תשומת לב ע”י מצג שווא, כהסברים להתנהגות זו.

ציד המכשפות מאחורינו?

ציד נרחב ושיטתי כנראה שכן, אך לא משפטים לא רשמיים של מכשפות. אלו עדיין מתרחשים במקומות שונים ברחבי העולם:

בזמביה, גברים, נשים וילדים עדיין מואשמים בהפצת וירוס HIV באמצעות כישוף. חלק מהנאשמים הם מנהיגים בקהילה. ציידי המכשפות הלא רשמיים הורגים את הנאשמים עם תה רעיל. בעיירה אחת בזמביה, צייד מכשפות הרג 16 בני אדם בפחות מארבעה חודשים.

מקרה ידוע של אישה בת 90 בגאנה, שהוכתה למוות באשמת כישוף. נשים רבות בגאנה נדחפות לחיות במה שנקרא מחנות מכשפות, כי הן נדחות על ידי החברה

ב 2009, נערה צעירה בפפואה גינאה, נשרפה בחיים, לאחר שהואשמה בהיותה מכשפה ובהדבקה של גברים ב-HIV.
חודש לאחר מכן, גם אב ובנו נשרפו למוות, לאחר שהואשמו בכישוף. מקרים כאלו עדיין קורים שם מפעם לפעם.

האשמות בכישוף יכולות להיות קשורות למזל טוב וגם למזל רע.
תנופת הנפט של ניגריה, שהחלה בשנות ה-70, הפכה כמה מאזרחיה לעשירים ביותר. חלק מהניגרים מסבירים את ההצטברות המהירה הזו של כסף וכוח כסימן לכישוף.
בשנת 2007, ילדים שהואשמו בכישוף בניגריה נשרפו, הורעלו והתעללו.

שמועות ששחקן כדורגל מצליח משתמש בכישוף עוררו מהומה בקינשאסה, קונגו. במהלך המהומה נהרגו 13 בני אדם.

בהודו, נשים בעלות אדמות מואשמות לפעמים בכישוף. שכנותיה של המכשפה החשודה עלולים להתחיל לאסוף עצי הסקה עליהם ישרפו את החשודה. הנשים, לרוב אלמנות מבוגרות, מפחדות מספיק לעזוב את בתיהן. לאחר מכן השכנים שלהם לוקחים את אדמתם.
יותר מ-150 נשים נהרגו ברחבי הודו בשנת 2014 כי חשבו שהן מכשפות, ומעל  ל2,500 נשים הודיות נרדפו, עונו ונהרגו בין השנים 2000 ל-2016, בגלל טענות שהיו מכשפות. ברוב המקרים לא נפתחו תיקים לחשודים.

בתמונה: אישה הודית נענשת בגילוח ראש, על היותה מכשפה

ברפובליקה של בנין, ממשלת המדינה השתמשה בפחדים של אנשים מכישוף כדי להסביר מדוע אנשים מסוימים מצליחים יותר מאחרים. תינוק שלא נולד עם הפנים כלפי מעלה נחשב למכשף\מכשפה. תינוקות רבים ננטשים או נהרגים.

הנשיא ג’אמה מגמביה האמין שמכשפים אותו. לא פחות מ-1,000 גמביים שהואשמו בכישוף נעצרו ועונו בהוראת הנשיא.  

בערב הסעודית החל מ2009 יש יחידה מיוחדת בתוך המשטרה שתפקידה לטפל באלו המואשמים בכישוף.

ילדה בת 8 בלונדון, אנגליה, הואשמה שהיא מכשפה על ידי בן משפחה. משפחתה של הילדה התעללה בה כדי “להוציא ממנה את השטן”.  

ההיסטוריון וולפגנג בהרינגר טוען שהמספרים גבוהים ממה שנדמה לנו, ושכ-40,000 אנשים שהואשמו בעיסוק בכישוף נרצחו בטנזניה לבדה. “למרות שאין חוקים נגד כישוף ככזה בחוק הטנזני, בתי דין בכפר מחליטים לעתים קרובות שיש להרוג אנשים מסוימים”

ההערכה היא שלפחות ב-36 מדינות ברחבי העולם, אנשים ממשיכים להיות נרדפים כמכשפים במדינות רבות בעולם, יש עדיין מציאות של משפטי מכשפות, וה-10 באוגוסט הוכרז כיום עולמי נגד ציד המכשפות.

לסיום

החוקרים חלוקים לגבי הסיבה ל”שיגעון המכשפות”. יש המצביעים על השינויים הסוערים שהתרחשו במאה ה-16 וה-17. אלו היו תקופות קשות, של עוני ומחסור ושינויים חברתיים וכלכליים רבים. בזמנים כאלו, אנשים ומוסדות מחפשים אחרים להאשים. מכיוון שרוב הקורבנות היו נשים בשוליים, רבות מהן רווקות או אלמנות, יש שטוענים שניתן לייחס את הסיבה לכך לשנאת נשים על ידי החברות הנשלטות על ידי גברים באותה תקופה.

אחרים מאמינים שלתקופה המפלצתית הזו יש שורשים עמוקים יותר. הם טוענים שזה מייצג התנגשות בין דתות מבוססות, קתוליות ופרוטסטנטיות, לבין תרבות ואמונות עממיות עתיקות יותר, והכנסייה ראתה בהם איום שיש לדכא קשות. 

בתקופות של פחד המוני והיסטריה, קל לייצר דפוס התנהגות שמאפשר ציד נרחב ושיטתי שכזה. הנוסחה היא “פחד + טריגר = שעיר לעזאזל”.

בשימוש מודרני, ניתן ליישם את המונח “ציד מכשפות” על כל רדיפה מאורגנת של קבוצת אנשים. דוגמאות חלקיות בהחלט לכך הם:
משפטי הראווה של סטלין (שנות ה-30), רדיפת הנאצים נגד היהודים (שנות ה-30 וה-40),  מקארתיזם והפחד הקומוניסטי של אמריקה (שנות החמישים), מהפכת התרבות הגדולה של סין (שנות ה-60).
כאמור רשימה חלקית בהחלט.

פרק היסטורי זה של ציד מכשפות, משמש כיום כסיפור אזהרה חי על הסכנות של בידוד, קיצוניות, האשמות שווא, והליך משפטי לא תקין.   
חשוב להשמיע קול של אותן נשים, שהמון סוער יצא כנגדם, ולעיתים ממש שכנע אותן בשטניותן לפני מותן. של אותן נשים שסיפוריהן לא נשמעו מעולם, הנשים שקולן אבד, שגופן הושפל, נשרף, נמחץ למוות, נתלה. שמקום קבורתן לא נודע. מי יתן ונשמתן תדע מנוחה.

“אלו אשר עברו את שער המוות לא חדלו מהיות קיימים, רק עינינו חדלו מראותם. אף על פי כן, המה קיימים…”

רודולף שטיינר

כיצד במקרא וחז”ל מתייחסים לכישוף

לקריאה

הסימבוליקה המיסטית היהודית וההשפעות על הנצרות

לקריאה

ימי הביניים- עליית הנצרות והנחת הטון כנגד הכישוף, עד לאירועי ציד המכשפות הגדול

לקריאה

תקופה חשוכה אינטנסיבית של רדיפת אנשים, ובעיקר נשים, שהואשמו בכישוף. בחלק א’ נתמקד באירופה

לקריאה

משפטי המכשפות בסיילם, מסצ’וסטס, והשאלה הגדולה- האם משפטי המכשפות מאחורינו?

לקריאה

מהם האגודות הסודיות? מה עומד מאחורי אמונות וטקסי של דתות בעולם ותורות אזוטריות רבות?

לקריאה

פולחן השמש והתעלומות הקטנות והגדולות של יוון העתיקה

לקריאה

מיהו הרמס טריסמגיסטוס? מהו ההרמטיצזם?
חניכה ו-7 העקרונות ההרמטיים

לקריאה

ציד מכשפות (קשה לצפייה)

תוכנית עם סוזנה ליפסקומב, חוקרת היסטוריה