samhain- הקציר האחרון . סוף מעגל
samhain (מילה גאלית הנכתבת samhain אך מבוטאת sah-win) הוא פסטיבל פגאני משמעותי, אחד מארבעת הפסטיבלים העונתיים הקלטיים, יחד עם בלטיין, אימבולק ולונהאסה.
חגים אלו התקיימו במקור באזורים של אירלנד, סקוטלנד, וויילס, אנגליה, צפון צרפת והאי מאן.
samhain נערך משקיעת החמה ב-31 באוקטובר עד ה-1 בנובמבר.
בשפה אירית מודרנית, המילה samhain משמעותה “נובמבר”.
באחת הסאגות של אירלנד מסביבות שנת 800 לספירה, מתואר samhain כזמן “כשהקיץ עובר לנוח”.
סביב תקופה זו, הקציר האחרון היה נאסף, נהגו להוריד חיות מרעה מההרים הגבוהים, למקומות מקלט למשך החורף. בקר היה נשחט ומומלח כדי שיחזיק מעמד לאורך חודשי החשיכה.
samhain חוגג את הקציר האחרון תוך כדי הודייה עליו (עם המזון הזה הולכים לעבור את החורף) והכנסת “החצי האפל של השנה”.
לחג הזה היו כמה “גלגולים” ונעשו בו שינויים לאורך השנים.
הדלקת אש
רגע לפני שנכנסים לחורף, נהגו להתכנס לסעודה גדולה (תקופה זו של השנה נחשבת לתקופה שבה האוכל היה בשפע), ולהדלקת מדורה שבטית קהילתית.
היה נוהג נוסף, לקחת להבה מהמדורה המשותפת ולחזור לבית כדי להצית את האח שתדלוק למשך החורף.
המשמעות היא גם במימד הפיזי (אש לחורף הקר) וגם הסמלי- להביא לפיד מהמדורה הקהילתית הגדולה אל הבית, אומר- “אני חלק מהקהילה”. השתייכות לקהילה בזמנים העתיקים, משמעותה הישרדות.
ואם נלך עוד קודם לתקופות אף עתיקות יותר, הירידה המורגשת, והנראית לעין, בעוצמת השמש הייתה מקור לחרדה עבור בני האדם, והדלקת מדורות החורף הייתה ביטוי של הקושי עם כניסת החורף, וגם לסייע לשמש בהמשך מסעה בשמיים עד שתחזור שוב בשנה הבאה.
גישה לעולם הרוחות
samhain מסמן את התקופה בשנה, שבה המחסום בין העולם הארצי לעולם הרוחות מתמוסס, מה שמאפשר לרוחות ולאבות הקדמונים להיות “נוכחים” כאן יותר. מצב זה מתואר במיתוסים ובסיפורי עם כתקופה של עוצמה מיסטית.
המחסומים בין העולם הפיזי לעולם הרוח מתפרקים במהלך ליל samhain, ומאפשרים יותר אינטראקציה בין בני אדם ועולם הרוחות.
בספרות האירית המוקדמת נראה כי samhain היה הנקודה העיקרית בשנה, שבה מתרחשים אירועים על טבעיים, ונראה שהעולם האחר מרגיש קרוב ונגיש .
בעולם העתיק הייתה חלוקה של השנה, לחצי הבהיר יותר (קיץ) ולחצי הכהה יותר (חורף).
כך ש samhain היא נקודת החלוקה בין 2 החצאים. הנקודה הזו, על פי האמונה, מאפשרת לרוחות לעבור דרכן בקלות, מה שאומר שעל פני האדמה טיילו המתים, ויצורים קסומים יותר או פחות מעולמות אחרים.
samhain כצומת בין שני חצאי השנה, הוא בעל מעמד של ‘בין הזמנים’. הוא לא שייך לחצי הקודם ולא לחצי הקרוב הבא. הזמן כמו עומד מלכת בלילה הזה, ויש לכך השלכות על החיים והמתים.
במהלך הלילה סדר החיים הטבעי מופר, והעולם הארצי של החיים מתערבב כמו בקורי עכביש עם עולם המתים. גם אלו וגם אלו יכולים לחצות את הקווים.
אוכל לחיים ולמתים
בזמנים פחות עתיקים, שבהם היתה התפתחות משבטים למשקי בית פרטיים, אחת המסורות היו ארוחת ערב, שבה הזמינו את אבות המשפחה הקדמונים להצטרף, מה שנתן למשפחות הזדמנות לקיים אינטראקציה עם מתיהם עד שיעזבו לאחר ארוחת הערב.
ילדים היו משחקים משחקים כדי לבדר את הרוחות, בעוד שמבוגרים היו מעדכנים את המתים בחדשות של השנה האחרונה. באותו לילה, דלתות וחלונות נשארו פתוחים כדי שהמתים יוכלו להכנס, לאכול ולשתות.
מדורות הודלקו בפתח של כל בית, על מנת למנוע מהרוחות המזיקות להיכנס, ולאפשר זאת רק לאבות הקדומים. למדורות ואוכל היה חלק גדול בחגיגות.
ראש השנה הקלטי
samhain נחשב לראש השנה הקלטי והשאלה היא מדוע.
היסוד לכך הוא כתביו של יוליוס קיסר, שם כתב כי הגאלים הקלטיים, מחשיבים את הזמן לפי הלילות ולא לפי הימים. כפי הנראה זה יצר את הרעיון שהשנה הקלטית, כמו היום הקלטי, מתחילה לפני רדת החושך (החורף).
כמו כן, פסטיבל דיוואלי ההינדי, הידוע כפסטיבל האורות מתרחש בערך באותו זמן כמו samhain. ודיוואלי מציין את השנה ההינדית החדשה בדיוק כפי ש samhain מציין את השנה הקלטית החדשה, וישנה סברה כי לדיוואלי ולסמהאין יש שורש משותף בעת העתיקה.
ליל כל הקדושים
כשהנצרות קיבלה דריסת רגל בקהילות קלטיות פגאניות, מנהיגי הכנסייה ניסו לנסח מחדש את samhain כחגיגה נוצרית.
הניסיון הראשון היה על ידי האפיפיור בוניפאציוס במאה ה-5. הוא העביר את החגיגה ל-13 במאי וציין אותה כיום חגיגת הקדושים והאנוסים.
במאה ה-9, האפיפיור גרגוריוס הכריז עליה על יום כל הקדושים, ב-1 בנובמבר, וכך samhain התמזג עם ליל כל הקדושים.
לקראת שנת 1900, עם הגירה אירית מסיבית לארה”ב כתגובה לרעב האירי, המנהגים העתיקים חדרו לתרבות האמריקאית ועיצבו את פסטיבל ליל כל הקדושים. גם במנהגים אלו היו התפתחויות שונות לאורך השנים.
הוכנסו אורות לתוך לפת חלולה (בהמשך זה השתנה לדלעת) תחפושות עם מסכות מבהילות נלבשו, על מנת להדוף רוחות מזיקות, ואנשים מחופשים עברו מבית לבית.
המסורת של “Trick or treat”-ממתק או תעלול, מקורה באירלנד וסקוטלנד שם היה נהוג ללכת מדלת לדלת ולשיר שירים למתים, כאשר עוגות ניתנו כתשלום.
כיום בליל כל הקדושים ב”ממתק” הכוונה היא לסוכריות, ויש מקומות שנהוג לתת כסף ו”תעלול” הוא טריק לא מזיק שבמקור הוא זכר לרוחות ה”רעות” והמזיקות. בזמנים עתיקים, בהם הרגישו צורך לפייס את האבות במנחה, פיוס לא מספק ייצג את ההשלכות של נזק אפשרי ע”י רוחות האבות.
בשנות ה80 החג הקלטי העתיק, זכה לתחייה ע”י נאו פגאנים, שיצרו דרכים ייחודיות משלהן לציון פסטיבל הקציר – samhain , החל משחזורים היסטוריים של חגיגות הקלטים ועד למדורות וטקסים לכבוד אבות קדמונים, אהובים שנפטרו , רוחות ויצירי קסם.
לחגוג את samhain
הרעלות בין העולמות הן הדקות ביותר כעת. גבולות מתמוססים. זה הזמן לכבד ולהציע אירוח לאבותינו.
לכבד את השושלת המשפחתית בכל דרך שתמצאו לנכון.
חשבו גם על כל אותם נשמות שעזבו את חייכם, בני משפחה, חברים, חיות מחמד.
דברו איתם, דברו עליהם, צרפו אותם לארוחה חגיגית. עשו להם מקום…
אפשר לעשות מדורה מרכזית עם המון נרות מסביב. להדליק נר עבור כל אחד שמזכירים ולהגיד עליו משהו ( “הלב שלי זוכר אותך”)
אפשר גם לפזר זרעים ברוח, מתנה לכדור הארץ ולאבות קדומים.
