[זרמים ומסורות בכישוף]

קוקריין ושבט תובל קין


מאמרים העוסקים בכישוף מסורתי, עשויים להחוות לחלקכן כלא נוחים.
אנא וודאו שקראתם “אודות הערוץ”. זהו אינו אתר ניו אייג’ העוסק באור ואהבה,
וככזה גם תכנים מסוג זה יעלו כאן.

רוברט קוקריין (1931–1966) היה בחייו דמות מסתורית, וגם מותו בהתאבדות בגיל 35, היה בנסיבות לא ברורות.
הוא ייסד ועמד בראש שבט תובל קיין- תנועת כישוף מסורתית, והיה אחד המבקרים הגדולים של ג’רלד גרדנר (וויקה). הרעיונות של קוקריין הן השראה להולכים בדרך הכישוף המסורתי.

רוברט קוקריין נולד בשם רוי בוורס במערב אנגליה, ולימים תיאר את ילדותו כמי שנולד בשכונת עוני, למרות שלדברי משפחתו גדל באזור מכובד של מעמד הפועלים. 

הוא טען שבני משפחתו היו מתרגלים של כת מכשפות עתיקה מאז המאה ה -17 לפחות, וכי שניים מהם הוצאו להורג בתלייה כמכשפים.  סיפר כי סבא רבא שלו היה “המאסטר הגדול האחרון של מכשפות מסטאפורדשייר”,  וכי סבו וסבתו נטשו את הכישוף והתאסלמו, ועל כן סבא רבא שלו קילל אותם.
לדבריו, אביו עסק בכישוף, אך הוא שמר על כך בסוד, והבטיח לאשתו שלא תספר לבנו- לו, לרוברט.  לאחר מות אביו, אמו סיפרה לו על כך והוא אימץ את מורשתו. 
מאוחר יותר טענות אלו הופרכו ע”י אחיינו. גם אשתו ג’יין טענה מאוחר יותר כי טענותיו של קוקריין שהגיעו משושלת מכשפות תורשתית אינה אמת.

לגבי טענתו של קוקריין שהוא נצר למשפחת מכשפות עתיקה, יש הטוענים כי אשתו ג’יין שהפריכה את האמירה הזו,  אינה יכולה להלקח כמקור מהימן בגלל פרידתם ורגשותיה הקשים אליו. כמו כן, בהחלט יתכן כי קרובי המשפחה לא ידעו אף הם על מורשת זו, מכיוון שיש הרבה מקרים ודוגמאות שבהן חברי מסורת הכישוף יסתירו את השתייכותם אפילו מבני משפחה קרובים.

הקמת תובל קין

תובל קין- זהו שמו של בנם של למך וצילה (ספר בראשית).
תובל קין המקראי נחשב לאבי מקצוע הנפחות וידוע כי קוקריין היה מסגר בבית יציקה.


עוד קודם להקמת שבט תובל קין, מקים קוקריין את הבסיס לתנועה בתחילת שנות השישים.
בזמן זה כבר חוק האיסור על כישוף בבריטניה בוטל (1953)

בחיפוש אחר חברים, הוא מפרסם מודעה בעיתון ומבקש מכל מי שמתעניין ב”אלה הלבנה של גרייבס” ליצור עימו קשר.
האלה הלבנה הינו ספר משנת 1948 שכתב רובט גרייבס (בשנת 1961 יצא הנוסח הסופי והאחרון). הספר נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר שנכתבו בנושא המיתוסים, המיתולוגיות ומוצא הדתות.

הקבוצה שהתאספה סביבו קיימה טקסים בביתו, טקסים אותם פיתח באופן אינסטנקטיבי .
דורין וליאנטה ׁׁ( כוהנת מרכזית בוויקה של גרדנר ומי שאחראית על כתיבת חלק ניכר ומשמעותי מהמסורת הגרדניאנית) היתה חלק מקבוצה זו. לימים עזבה את השבט.

דורין וליאנטה

דורין וליאנטה נחשבת דמות מרכזית ומשפיעה על עולם הכישוף המודרני. היתה כוהנת גדולה בווויקה של גרדנר. לאתר הנצחה של וליאנטה

וליאנטה הצטרפה לתובל קיין בעקבות חבר משותף שהכיר לה את קוקריין.
למרות שהיתה ספקנית לגבי טענותיו של קוקריין שהוא נצר למשפחת מכשפות. היא סיפרה שהתרשמה מהכריזמה  שלו, מרצונו לפעול ללא פרסום חומריו, כתנועה סודית (בניגוד לגרדנר שמאוד אהב פרסום), ומהדגש שלו על טקסים ופעיליויות “בחוץ”. כמו כן היא היתה מעוניינת למצוא מסורת כישוף עתיקה יותר מהוויקה של גרדנר.
וליאנטה היתה החברה השישית במספר בשבט תובל קין.

היא לא הסתדרה עם קוקריין שהעליב בגלוי וללא הפסקה את הגרדנריאנים, ובשלב מסוים אף קרא ל “לילה של הסכינים הארוכות כנגד הגרדנריאנים”. בשלב זה דורן וליאנטה מתחה עליו ביקורת בגלוי מול בשבט ועזבה.

כאשר קוקריין התאבד בקיץ 1966 היא חיברה את השיר “אלגיה למכשף מת” לזכרו.

אלגיה למכשף מת  Elegy For A Dead Witch

לחשוב שאתה אינך, מעל לצלע הגבעות

כשהירח עובר ממלואו, רוכב על השמים,

והסוסה הלבנה לקחה אותך איתה.

לחשוב שנחכה עוד חיים

לשתות יין מהקרניים ולהקפיץ את האש.

פרידה מהעולם הזה, אבל לא מהמעגל.

המקום הזה שנמצא בין העולמות

יחזיק בתמורה בבוא זמן. שום דבר לא אבוד.

חצי פרי מעץ אבאלון

תהיה התזכורת שלנו, בין העלים שנפלו

החיים האלה דורכים מתחת לרגליים. תן לגשם לבכות.

מתעורר באור שמש מממלכות השינה.

שבט תובל קין חולק כבוד לאל המקורנן ולאלה הקטה. האלה הקטה היא האלה הלבנה שלה שלושה פרצופים, והיא הולכת ומזדקנת ככל שהיום מתקדם, ונולדת מחדש בלילה. היא האחראית להצטלבויות דרכים, לכישוף, ללילה ולירח.
האל המקורנן קשור באש, במלאכת הכישוף, בקסמים של העולם התחתון, בפוריות ובמוות.
(האל המקורנן בעל 2 פנים- הצעיר הפורה, והזקן. האלה הקטה היא אלה משולשת והיא גם אלת הצטלבויות הדרכים- 3 דרכים שנפגשות, זה נותן לנו את  ה5 של הפנטגרם- אחד מהסברי הפנטגרם)

המסורת של קוקרן טענה כי לשני האלוהיות הללו נולד בן- הורן, שהיה אל שמש צעיר.

חסידיו של קוקריין לבשו בטקסיהם גלימות שחורות עם ברדס.

מלבד האל המקורנן והאלה הקטה, האמינו חסידיו באלים המייצגים 4 רוחות השמיים, ואלות שייצגו חיים, בגרות, חוכמה ומוות.

חמשת הכלים העיקריים במלאכת הכישוף של קוקריין, היו סכין פולחנית, מטה שכונה סטאנג, כוס, אבן משחזת לחידוד הסכין, וחבל פולחני שאותו קושרים חברי הברית.

קוקריין מעולם לא עשה שימוש בספר צללים אלא עבד בדרך אינטואיטיבית וספונטנית.

דורין וליאנטה ציינה כי מאחר ולא היו רישומים, הקלטות או טקסים מובנים, הדבר הוביל ליצירתיות גדולה.

האל המקורנן-האל בעל הקרניים, המזוהה לעיתים כאל היווני פאן.
זהו לא האל היחיד בעל הקרניים. אלים קרניים היו נפוצים באזורים כמו מסופוטמיה.
הכנסייה הציגה את דמותו החיצונית כשטן, אולם במקרא מעולם לא מתארים את השטן כבעל קרניים.

קוקריין ו-וויקה

קוקריין נקט בעמדה עוינת כלפי המסורת הגרדנריאנית של הוויקה, ולעתים קרובות לעג להם ולאופן עבודתם. אמר כי הם מוציאים שם רע למכשפות.
הוא טען כי מייסדה, ג’רלד גרדנר, הוא אדם משוגע ועם סטייה מינית ( מאחר וחלק מפעילות חסידיו היתה בעירום). 

איתן דויל ווייט, חוקר לימודי אלוהויות  זיהה כמה סיבות אפשריות לאיבה זו.

קוקריין לא אהב את הפרסום שקיבל גרדנר וחבריו לדרך שהופיעו בטלוויזיה, ובצהובונים כדי להציג את המסורת שלהם. מצד אחד הוא לא התחבר לפרסום של מסורת כישוף, שאמורה להשאר חבויה ומצד שני קינא בהצלחתו של גרדנר ובמסורת שלו. 

כמו כן, קוקריין לא אהב את התמקדותו של גרדנר במערכת טקסים מובנית במקום להדגיש את נושא החיפוש המיסטי אחר החבוי מהעין, והסיף כי יתכן שהכירו בעבר ולקוקריין היתה חוויה גרועה מולו.

סופו של שבט תובל קין

לאחר עזיבתה של דורין וליאנטה, קוקריין שנהג עד כה לנאוף בסתר, נאף עם אישה חדשה שהצטרפה לברית, ולדברי חברים אחרים, לא היה אכפת לה שאשתו ג’יין תדע על כך.

אשתו עוזבת אותו ופותחת בהליכי גירושין, והשבט מתפרק.
קוקריין לוקח בלדונה וכדורי שינה, משאיר אחריו מכתב התאבדות, שלא ברור ממנו האם התאבד או הקריב עצמו כפולחן. (ישנה מסורת של אמצע הקיץ בה הכוהן הגדול מקריב את עצמו באופן סמלי לאלה) הוא מת כעבור תשעה ימים בבית החולים.

מורשת קוקריין

קוקריין נתן “השראה לאלה שבאו אחריו לצאת מהגבולות הצרים של גרדנר”.

אמרו עליו שהוא “אחד הדמויות המרתקות, האניגמטיות והשנויות במחלוקת של תחיית מלאכת הכשף המודרנית”.

“האיש שמאחורי מה שמכונה כיום’ ‘כישוף מסורתי’.

“דמות מורה דרך בתנועת הכישוף המסורתית, ומצדיק את התואר “אבי הכישוף המסורתי”.

לאחר מותו הוקמו כמה תנועות ברוח דרכו, רובן לא החזיקו מעמד. אחת התנועות שיצאו ממנו היא 1734 שעדיין פעילה.
כיום ידוע על 2 תנועות הנושאות את השם “תובל קין”, כשלכל אחת מהן פרשנות משלה למורשת של קוקריין.

קוקריין לא כתב ספרים, אך תחת מספר מועט של מאמרים, מכתביו (אלו ששרדו, היות ואשתו בנפרד זרקה את רובם) והזכרונות האישיים של אלו שעבד איתם, ידוע עליו ועל משנתו ועל בסיס עבודות אלו נכתב החלק הבא.

רוברט קוקריין ומשנתו

קוקריין סיפר כי הייתה לו מודעות מיסטית ראשונה לאלים בגיל חמש. לילה סוער אחד של ירח מלא, הוא היה לבד בקומה העליונה בביתו וניגש לחלון להביט החוצה. האווירה המפחידה של עננים שבורים המתרוצצים על פני הירח וקולות הרוח, אפשרו לו לחוות חוויה מיסטית בה ידע שהאלים הישנים אמיתיים, ואלת הירח אמיתית וחיה.

בשנות העשרה המוקדמות שלו הוא הוקסם מאומנות קלטיות ודרואיות קדומות.

רוברט קוקרן תיאר כיצד היה לו חזון של האל המקורנן כאל גדול וזקן. אמר שהוא נראה עתיק מאוד ומסיבי כמו עץ קדום ביער חשוך. הוא הרגיש שהוא בקשר עם ישות שהיא ‘זקן מראשית העולם’.
עבור תובל קין הקשר עם האל המקורנן הוא קשר של כבוד כנדרש כלפי כוח חזק ופראי.

במסורת של קוקריין, המג’יסטר (המכשף המאסטר) מוביל באופן סמלי את השבט, אבל האישה (שהיא הmaid, המשרתת) היתה ‘הכוח שמאחורי הכס’. ‘המשרתת’ היא זו שמעניקה למאסטר את הסמכות.

המעגל בעבודה טקסית הוא סמל לשלמות, אחדות רוחנית, פיזית ונפשית, כמו גם להגנה והרחקת השפעות לא רצויות ורוחות מהפורטל (שער) שנפתח. במרבית המסורות הטלת המעגל היא טקסית, ובמסורת של קוקריין המעגל נוצר על ידי יצירת גבול פיזי באמצעות ‘חפיר’ (חתך עמוק או תעלה) סביב שטח המפגש, ומילויו במים או יין.  
באי המפגש נכנסים בצעדה אל המעגל ומניחים חרב גדולה על האדמה, חרב שחלקה במעגל וחלקה מחוץ לחפיר. החרב היא הגשר הסמלי בין העולמות.

היתה תקופה בה הוא ואשתו ג’יין עבדו בבית סירות. יש הטוענים כי אנשי הסירות היו קשורים בכישוף מסורתי וגם מהם קיבל קוקריין ידע. בכל מקרה, ה-ורד והחישוק עם ששת החישורים שהופיעו רבות בטקסי תובל קין, הם סמלים שהופיעו על הסירות במקום בו עבדו.

קוקריין ביטל את התפיסה המקובלת של כישוף כדת פוריות טרום נוצרית (תפיסת וויקה),  וטען כי מסורת הכישוף היא אמונה העוסקת בטבע האמת. הוא ראה בכישוף המסורתי כת מסתורין מיסטית העוסקת במרדף אחר חוכמה, ידע ואמת.

קוקריין אמר שיש כמה צורות של דבקות האמונה:
‘החזון הפואטי’, בו נגישים דימויים וסמלים בחלומות
‘חזון הזיכרון’, לפיו החיים הקודמים זכורים 
‘קסמי חזון’, לפיו המשתתפים יוצרים קשר עם רמות תודעה מסוימות
‘חזון דתי’, במהלכו המתפלל חווה שכינה
‘חזון מיסטי’, שהוא המטרה האולטימטיבית לדרך הרוחנית – איחוד עם האלוהות.

כמו כן דרכו של קוקריין,  בניגוד לדרך הוויקנית, לא חגגו (כפסטיבל) את עונות גלגל השנה, אלא שמו דגש על עבודה פולחנית וקשר עם האלוהות. 

קוקריין ושבט תובל קין עשו שימוש ריטואלי בצמחים נרקוטיים למיניהם, ואחת הסיבות שדורין וליאנטה עזבה את השבט היו לדבריה, יחסו להזיות וצמחים רעילים.
עם זאת, אנו יודעים כי הכישוף המסורתי אכן עושה שימוש בצמחים בעלי השפעה הזייתית. כפי הנראה המטאטא של המכשפה עליו “רכבה” היה נמשח במשחת צמחים שגורמים להזיות, ובמגע עם עורה, היא אכן היתה יוצאת ל”תעופה”.

קוקריין היה מרפא עוצמתי, שכפי שהיו לו כוחות ריפוי, היו לו כוחות אפלים. ידוע על מקרים בהם היה לוקח על עצמו את מחלתו של המטופל והעביר אותה דרך גופו שלו. הדבר נעשה רק כאשר כל השיטות הארציות לא צלחו.

מהצד השני בוצעו גם טקסי קללות.

טקסי קללות בוצעו בחשכת הירח על ידי השבט, אלת המכשפות הוזעקה לסייע כהקטה, אלת העולם התחתון והמוות.

על פי אחד הנוכחים, תמיד היה מחיר כבד לשלם. במקרים מסוימים ההרמוניה בין חברי השבט נשברה, ובמקרים אחרים היה נחוץ ביצוע טקס טיהור כדי להיפטר מהשאריות של השפעות שליליות שנוצרו מטקס הקללה. 

המבנה הטקסי של שבט טובל קין התבסס על מסתוריות הגבריות והנשיות, תעלומות נקביות וזכריות שהיו ידועות בשם הגביע הקדוש ומסדר השמש. מים ואש, נשי וגברי.

הסמלים הקשורים למסתוריות הגבריות הללו היו גולגולת ועצמות צולבות, פטיש ומלקחיים ( של תובל קין הנפח המקראי), תרנגולת העומדת על עמוד (סמל פאלי עתיק), סולם עם שמונה שלבים (לטפס לגן עדן), קוץ (לקללה), כידון, מזמרה ומסננת (משמש לניחוש) ושוט. כל אלו קשורים לסמליות השמש ולכוח האש הבסיסית.

המסתורין הנשי היה אינטימי ומחובר לאלמנט המים, הגאות והשפל, למחזורי היצירה וההרס.
הסמלים של המסתורין הנשי היו טבעת, כפפה (מייצג פנטגרם), אגרטל, בקבוקון שבתוכו שיקוי, שלושה מסמרים, פלך (מכשיר לטוויה המייצג את אלת המכשפות ואת כוח הגורל השולט בבני אדם ובאלים), ומיתרים אדומים ולבנים.

מסתוריות הגבריות והנשיות היו טקסים שבוצעו לאורך גלגל השנה, אם כי לא נקשרו במיוחד לעונות השנה הנהוגות.

הטקסים של תובל קין נערכו במערות ובקווי ליי (נקודות עוצמה באדמה עליהם אני מדברת בחניכות דרקונים שאני מעבירה) ואורח שחווה חלק מהטקסים שלהם סיפר כי התרחשו בחשכת הירח לכבוד אלת החיים והמוות, בראשות ‘אדון’ ו’פילגש’ (מג’יסטר ומג’יסטרה), שהקבוצה התאמנה על פעולות קסומות הן לריפוי והן לקללה, ושקוקריין לקח מחלה לגופו וגירש אותה.

הם חגגו ארבעה פסטיבלים גדולים לאורך השנה- בלטיין, הלוו’ין, לאמאס, קנדלמאס.

במפגשים אלה קוקריין ניהל את הטקסים כשהוא לבוש במסכה (ככל הנראה מייצג את האל המקורנן של המכשפות). כמו כן נערכו ‘תפילות ברכה’.

הטקסים הסתיימו בבוקר, כאשר הציעו לנוכחים עוגות ויין. היה חשוב שאור הירח ישתקף ביין. כדי להשיג את האפקט הזה המשרתת הרימה מראה קטנה לתפוס את אור הירח ולהחזיר אותו אל פני היין. בזמן שעשתה את זה, צעדה סביב המעגל תשע פעמים. בזמן הזה המג’יסטר הרים בידו הימנית סכין טקסית ובידו השמאלית פנס.
הוא חידד את להב הסכין באבן המשחזת וערבב איתו את היין שלוש פעמים.לאחר מכן באמצעות הסכין פיזר את טיפות היין בארבעת רבעי המעגל. לבסוף התנשק עם המשרתת.
בסיום הטקס הסכין ננעצה באדמה על מנת לקרקע את הקסם.

כפי שאמר  Evan John Jones (משבט תובל קין)  “זה מזכיר לנו שמלאכת הכישוף הישנה נובעת מהעבר. היא פרימיטיבית, אפלה ועקובה מדם, ומאוד שונה מוויקה הפרברית של ימינו.

קוקריין לימד את השבט ( זהו המיתוס סביבו עבדו תובל קין)  כי בתקופות קדמוניות היה איחוד בין האלים לבני האדם. זה היה לפני הנפילה או ההפרדה הגדולה.
זהו המיתוס המקראי של גן עדן כאשר התקיימה מערכת יחסים סימביוטית עתיקה בין רוחות לבני תמותה.
האלים הלכו על כדור הארץ ובני אדם הבינו את שפת החיות והציפורים. 

את הרעיון הזה אפשר למצוא גם באגדות, במעשיות ובמיתוסי הבריאה של תרבויות שונות. 

בכל מקרה זוהי אינדיקציה ברורה נוספת לכך שרוברט קוקריין קיבל או ירש ידע אזוטרי ממקורות כישוף מסורתיים.

קוקריין האמין ביצור קוסמי עליון (אלוהים) שהיה נשי באופיו, אך תמיד ניגש אליה באמצעות אלה מתווכת.

במשנתו, האלים מסוגלים לטוב או לרע.
שום דבר בבריאה אינו טוב לחלוטין או רע בלבד. אלה מונחים יחסיים שבני אדם משתמשים כדי לתאר ולזהות מסתורין ולא ידוע. (ניתן לקרוא כאן על סוגי הוויות ויצוגם כטובים או רעים)
האלה יכולה לייצג גם אור וגם חושך, טוב ורשע.
מונחים אלה, לדבריו, לא ממש חשובים. מה שחשוב הוא האמת הטוטאלית, האלוהות, וקבלת רצון האלים, בניגוד לאשליה של העולם החומרי.
זו תפיסת עולם גנוסטית שבדרך כלל משותפת עם מסורות כישוף מסורתיות נוספות.

תפיסת עולם גנוסטית– אף שישנן גרסאות רבות ושונות לכתות הגנוסטיות, ניתן לציין בחשיבה הגנוסטית שלוש נקודות עיקריות:
תפיסת האלוהות כמכלול – מלאות אורגנית
תפיסת הטוב והרע בהוויה האלוהית
והפרדה בין היסודות הזכריים והנקביים באלוהות.

מעל לחמישים שנה לאחר מותו  המוקדם, עולים קולות שונים על המסורת שלו.
מבקריו טוענים שהיה שרלטן שהמציא מסורת מזויפת, עם זאת אוהדיו טוענים כי השאלה האם המסורת שלו אמיתית ונשענת על העבר או מומצאת, אינה רלוונטית שכן השאלה האמיתית היא, האם זה עובד ומייצר תוצאות.

רבים מאלו שעבדו איתו , או כאלו שהמשיכו לעבוד עם המורשת שלו, מעידים כי הטקסים שלו גורמים לשינויים בתודעה של אלה שמתרגלים אותם, שחווים גילויי רוח מוחשיים.

למרות הסתייגויותיה ממנו, דורין ווליאנטה אמרה כי לזכותו של קוקריין יאמר כי השבתות (Esbats) בהן לקחה חלק היו כמה הטובות ביותר בהן השתתפה. 

משתתף נוסף (ביל גריי) אמר כי מניסיונו האישי במעגל עם קוקריין, הוא היה בעל כוח אמיתי והוא ראה אותו משתנה על ידי ‘אנרגיה על טבעית’ במהלך הטקסים בהם השתתף. הוא תיאר אותו כמרפא מחונן.

מריאן גרין, אורחת בטקסים, עורכת המגזין ‘קווסט’, מרצה, מנחת סדנאות, וכותב ספרים על כישוף וקסמים, סיפרה:
למרות שבוצעו טקסים די מורכבים, אף פעם לא היה תסריט…הטקס יכל להיות חגיגה עונתית או מפגש כדי לקרוא לאבות הקדמונים או לרוח הארץ … הטקסים היו לעיתים קרובות ארוכים מאוד עם ריקודים, קריאות ותפילות, בניית עוצמה ואווירה קסומה. הם היו הרבה יותר רועשים, פרועים יותר ופרימיטיביים מכל מה שחשבתי אי פעם … זו היתה תחושה של אנרגיה גולמית ועתיקה, וחזיונות הדברים שנראו למחצה מאור האש, דבקו בי, כמעט חצי מאה אחר כך.
ייתכן שקוקריין לא היו כל הדברים שטען, אבל הוא באמת ידע לעבוד עם כוחות הארץ ועם כוחות הזמן,
ועם ישויות אלמנטריות. מעולם לא נתקלתי בשום מצב אחר שבו כוחות היסוד והיצורים הפראיים של הארץ, שניהם גלויים ובלתי נראים, הובאו כך למעגל המואר באש להיות לריפוי, לידע ולכוח”.

ברור למדי כי רוברט קוקריין הוא בעל אופי לקוי ואף לא מתפקד. עם זאת הוא לא המכשף הראשון, והוא לא יהיה האחרון, שסובל ממוגבלות זו, ולא ניתן להכחיש כי הוא קוסם, ומרפא חזק ביותר.

אם כן נראה שקוקריין היה בעל ידע גדול מאוד בדרכי מכשפות מסורתיות אמיתיות. או שהיה לו ידע כתוצאה מקשר עם מכשפות של המסורת הקדומה או שאכן דיבר אמת ונולד לאחת מהמשפחות של המכשפות הקדומות הבודדות ששרדו עד המאה העשרים.

פרופסור רונלד האטון מאוניברסיטת בריסטול, שחקר את ההיסטוריה של הוויקה הניאו-פגאנית המודרנית אמר עליו: “אם הוא אכן חיבר את הטקסים ואת הבסיס הרעיוני שלהם, אז המילה בשבילו היא בוודאי לא שרלטן אלא גאון”.

מערכת ריפוי עתיקה משבט הגוארני. אנרגיית הריפוי אמה דאוס דורשת מהמטפלים בה, חיבור  לאנרגיות גבוהות של אלוהים (המקור, הבריאה, האם הגדולה…) מיקוד גבוה בעין ה-3, וסמלים עליהם “רוכבת” האנרגיה. כל אלו הן טכניקות הנלמדות בקורס.

כלי אנרגטי עוצמתי ביותר. 
בסדנה ניתן דגש על שימוש ברונים כקמעות וסמלים אנרגטיים
ולא לפריסות ניחוש.

סדרת חניכות להכנסת קסם הדרקונים לחייך.
ניתן לראות בהם ארכיטיפים לעבודה פנימית וניתן לעבוד איתם כאנרגיה של הדרכה גבוהה כשומרי כדור הארץ או כתודעה.