מאגנה מטר- האלה האם


האלה האם האוניברסלית מייצגת אלוהות נשית רחומה, חמה ומכילה. האם הגדולה. 
אמהותה אוניברסלית. היא ההורה הגדול של האלים, בני האדם ובעלי החיים.
פסלים קדומים ביותר מלפני 6000 שנה מסמלים את פולחן האם הגדולה.

במיתולוגיה הבבלית היא תיאמת Tiamat- אם כל האלים
במיתולוגיה הקלטית היא האלה האם דנו
במיתלוגיה היוונית היא גאיה
ובמיתולוגיה הרומאית היא מאגנה מטר.

למרות שבכל תרבות לאלה האם היה שם אחר, נראה שהיא הייתה אותה אלוהות, שנולדה מצרכים דומים. הכינוי שלה, האלה הגדולה, שימש את הסוגדים לה בנוסף לשמה המקומי כדי להצביע על טבעה האוניברסלי.

האלה האם מסמלת אלוהות נשית, יצירתיות, לידה, פוריות, ומעגל צמיחה. 
אין תרבות שלא הפעילה סמליות אימהית כלשהי בתיאור האלוהויות שלה. 

 

אם האלות של הרומאים מאגנה מטר, התחילה את דרכה באזור של טורקיה ולאחר מכן אימצו אותה היוונים הקדומים (היתה ידועה גם בשם סיביל) שם אנחנו מוצאים אותה כאישה היושבת לצד 2 אריות (המאה חמישית לפנה"ס) 

ישנו סיפור שכילדה קטנה הוציאה אותה אל השממה למות, אך במקום להרוג אותה נמרים ואריות טיפחו אותה, והיא גדלה לאישה חכמה, עוצמתית וחזקה. היא התיידדה עם בעלי חיים, אנשים, אלים ויצורים על טבעיים אחרים.

במהלך פלישת חניבעל לרומא בשבת 204 לספירה, הרומאים מתנבאים כי הבאת האלה האם לרומא, יחד עם האבן הקדושה שלה שמאמינים שנפלה מהשמיים, תאפשר להם לגרש את האויב ולכבוש אותו.

הם אכן מאמצים אוצה לחיקה ושמה המלא היה- מאטר דאום מאגנה אידאה. (אם האידאה הגדולה של האלים)

רומא הפכה למרכז החדש שלה, והפולחן סביבה הלך וגבר. התחילו להתקהל סביבה מאמינים שעסקו בפולחן בעל מאפיינים מיסטיים.

פולחן מאגנה מטר

רוב חסידיה היו נשים, אלך גם גברים שסירסו את עצמם אל מול דמותה .החגיגות הפכו פחות דתיות והפכו יותר לאורגיות פרועות.

רבים מהטקסים הנציחו את אהבתה של מגנה מטר לאטיס, אל הצמחיה, שייצג את פוריות הארץ. אטיס שלא יכול היה להכיל את אהבתה, השתגע, סירס את עצמו והתאבד.
חסידי הכת שלה עברו בעצמם טירוף רגשי והשחתה עצמית, המסמלת את הסירוס העצמי של אהובה.

פסטיבל מרכזי היה נחגג ב -25 במרץ לציון סירוסו ומותו של אטיס. היו מקריבים שור ואיברי המין שלו הושלכו למערה והוקדשו למגנה מטא.  לאחר 3 ימים של צער על אטיס שמת, היה מגיע יום השמחה, בו אטיס קם לתחייה בזכות כוחה שלש מאגנה מטר.

פולחן זה כמו פולחנים אחרים דומים, הופסקו לחלוטין לאחר עליית הנצרות, אם כי יש אומרים כי כתות מסוימות המשיכו לפעול בסתר.

 


האם הגדולה הקדומה

על פי עדויות ארכיאולוגיות, מיתולוגיות ואנתרופולוגיות, האלה הגדולה הייתה ככל הנראה האלוהות העיקרית שסגדו לה לאורך הים התיכון, באירופה, במזרח הקרוב, ברוב רוסיה, בצפון אפריקה, בהודו ואפילו בחלקים של סין בתקופת הנוודות לקטות. אלו היו חברות שוויוניות שלוות.

האלה הייתה האנשה של אנרגיות הרבייה של הטבע – לידה, מוות, פוריות ואמהות. היא הייתה אלת שמים קוסמית שיצרה הכל מעצמה והכילה גם תכונות נשיות וגם גבריות.
היא הייתה לידת המוות והלידה מחדש, אלה המחברת בין שמיים לארץ ופילגש של בעלי חיים.


האם הגדולה מעוקרת

בהתחלה האלה שלטה לבדה, אך פחות או יותר עם מעבר התרבות לחקלאית נייחת, היא נישאה לבנה או לאחיה. לאלו היו שמות שונים בתרבויות שונות-  תמוז, אוזיריס, בלדר, אטיס ובעל .
שינויים אלו התרחשו ככל שהחברה הפכה לפטריאכלית, תהליך שהונע על ידי גורמים סביבתיים וחומריים. ההתבססות על עבודת האדמה חייבה אותם להפוך לאלימים יותר. לא היתה עוד אפשרות לנדוד וללקט במקום אחר, אלא להאבק על טריטוריה.

מעמדה של האלה האם לדעוך, בתהליך ארוך. כמו כן, עם עליית הממלכות ה"גדולות", היא נכנעה לפנתיאונים שלהם והתמזגה עם האלים שלהם. נאנסה או התחתנה, או חולקה לאלות שונות הנושאות חלקים שונים שלה, כפי הנראה על מנת להקטין את כוחה. 

מיתוסים חדשים נוצרו. האל הגברי נלחם באלה, הביס אותה והשתלט על כוחותיה כולל על יכולת הלידה.
לפעמים ההשתלטות הייתה דרמטית ולפעמים הדרגתית, כאשר האלה שמרה על כוחה אך שינתה את השקפתה כך שתתאים לחברה החדשה עם אוריינטציה פטריארכלית.
לעיתים האלה פשוט נדחקה ובמקומה הופיע אל בעל יכולת הולדה.

עדויות אנתרופולוגיות לאלה הגדולה בתקופות פרהיסטוריות, מוצאות כי תפקידים דתיים שהיו בעבר בבלעדיות נשית הפכו להיות מנוהלים על ידי גברים.
מסורות כמו לבוש פולחני, כוהנות, שירה, היו בעבר זכותן הבלעדית של נשים ואבדו.

עם עליית הנצרות, הרצון לאלוהות נשית, (אבל היא למעשה גברית) עולה כאמונה חזקה במריה הבתולה.


התחייה של האם הגדולה

ספרי רוחניות פמיניסטית החל משנות ה70 אימצו בשמחה את הייצוג של האם הגדולה ובעקבותיהן נוצרו תנועות שונות הקושרות עצמן באלוהות נשית. מעתה אקרא לה אלהות.
אלהות רחומה, חמה מכילה ומזינה, אלהות הפועלת במקצבי החיים הטבעיים, אלהות מחזורית שיש לה פעימה, בדיוק כפי שהרחם פועמת.

זוהי רוחניות המאפשרת לנשים לקחת חלק פעיל באלהות, רוחניות שאינה מדירה אותן ממהשתתפות מלאה ושווה בכל האספקטים של דת, רוחניות וקסם. יתרה מזו- אלהות שרואה בהן כאלה. 

צמחו דתות אקו פמיניסטיות, בהן הטבע הוא חלק מהותי מההוויה הנשית- אמא אדמה, אמא גאיה, פצ'אמאמה .

מסורות כישוף שונות התווספו להחייאה של האם הגדולה ונולדו תנועות פגאניות מודרניות הקשורות לפולחן האלה.
ישנן תנועות המדגישות את האם בלבד, תנועות הרואות באלות שונות ייצוג שלה, או כאלו שמקבלות גם את האל דוגמת Wicca. תנועות המקבלות רק נשים או כאלו המכניסות גם גברים לשורותיהן.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן