לאמאס\לונאסה - חג הקציר
כדי להבין את המשמעות של לונאסה או לאמאס הנחגגים ב1.8, נחזור קצת אחורה (בכל זאת גלגל)
את לית’ה חוגגים ב 21.6 . זהו היום הארוך ביותר בשנה והלילה הקצר ביותר בשנה.
בלית’ה אנו חוגגים את שיא השמש. השמש נמצאת בשיא כוחה המעניק חיים. כדור הארץ שטוף פוריות והגשמה וזהו זמן של שמחה וחגיגה, של הרחבה וחגיגת הישגים.
עם זאת, בתוך השיא של לית’ה היתה טמונה הלחישה וההבטחה לחזור לחושך. הימים החלו להתקצר והלילות להתארך, עד שיגיעו לנקודת השוויון וימשיכו לכיוון החושך כדי להשלים את גלגל השנה.
אז התקדמנו קצת במעגל השנה, ואנחנו ב1 לאוגוסט, חוגגים את הקציר.
לאמאס מבחינת הזמן נופל די באמצע הדרך בין יום ההיפוך של 21.6 לשוויון הסתיו ב 21.9 (היום והלילה שווים באורכם ומכאן הלילה הולך ומתארך והימים מתקצרים)
חג פסטיבל הקציר
לאמאס הוא פסטיבל קציר, מאחר ובמועד זה היו קוטפים את היבול הראשון של האדמה.
למעשה זהו פסטיבל הקציר הראשון מבין שלושה.
בלאמאס חוגגים את היבול הראשון, הקציר הראשון . זמן התכנסות והודיה על השפע
הקציר הבא בחברות הקדומות היה סביב מבון והוא הקציר השני של הפירות, וסמהיין הוא הקציר השלישי והאחרון של אגוזים ופירות יער.
השם לונאסה שנכתב lughnasadh מכבד את אל האור הקלטי לוג.
והשם לאמאס הוא מונח אנגלי עתיק לכיכר לחם, ומקורו בחגיגות אנגליות מוקדמות של זמן הקציר, במהלכן הוקדשו לאלים המקומיים כיכרות לחם.
המסורת של לונאסה בזמנים קדומים התפשטה מאזור אירלנד לאזורים אחרים כפסטיבלים דומים. באנגליה הוא הפך לפסטיבל המכונה יום למאס.
גם פה הוצעו לאלים הדגנים הראשונים, והפעם בצורת כיכר לחם אפויה.
ברכו את כיכר הלחם ואז חולקה לארבע חלקים, כאשר חתיכה אחת הונחה בכל פינה בבית למזל טוב ולהגן על התבואה שנקטפה ונמצאת במחסנים.
חג זה נקרא גם “היום ראשון של האוכמניות”. מקורו של שם זה במסורת של איסוף אוכמניות. אם היו אוכמניות טובות ובשפע, המשמעות היא שיש גם גידולים טובים.
החג קשור בשפע, ונחגג עם סעודות, אפיית לחמים ועוגות, שירים וריקודים במעגל עם תנועת השמש.
ללוג הוצעו מנחות שונות ובעיקר תירס הקשור ביבול הראשון.
עם כל השפע הזה, עומדת הידיעה כי השמש מתחילה לדעוך לאיטה. התנועה הפעילה מתחילה להאיט והימים החשוכים יותר עוד יבואו…
מסורת החג
חלק מהמנהגים גוועו עם השנים (הקרבת שור בוגר והחלפתו בשור צעיר) וחלק נשארו במתכונת מודרנית יותר כמו תחרויות ספורט (שמנציחות את אמו של לוג שעל פי המיתולוגיה מתה מעייפות לאחר שניקתה את מישורי אירלנד, שיהיה מקום לגידולים) שירה, ריקוד, הקראת שירה, סיפורים.
בלונאסה נערכו נישואי משפט בפסטיבלים השונים. זהו טקס בו זוגות שילבו ידיים דרך חור בלוח עץ. נישואי המשפט נמשכו שנה ויום, ואחריהם ניתן היה להפוך אותם לקבועים או לשבור אותם.
כמו כן אנשים היו מביאים מנחות קטנות לבארות, בדרך כלל מטבעות או רצועות בד ומשאירים אותן בבאר במטרה להשיג בריאות ועושר מהאלים. זרי פרחים וירק הונחו סביב בארות קדושות.
מאחר וזהו זמן קציר, לונאסה היה זמן לביצוע עסקאות כלכליות. אירוע סחר.
חקלאים היו עורכים הסכמי סחר בנוגע לגידולים או בקר לעונה הקרובה, וקהילות יריבות התכנסו למשא ומתן מכיוון שפסטיבלים משותפים שחגגו יחדיו פירושם הפסקת אש .
מנהג המסחר עדיין חי גם בכמה ירידים גדולים המתקיימים ברחבי אירלנד בתחילת אוגוסט, והמפורסם שבהם הוא יריד פאק. פסטיבל זה שממשיך להתקיים מאז המאה ה -16 לפחות, כולל תהלוכות, ריקודים, אומנויות ומלאכות, ויריד סוסים ובקר.
אלו פסטיבלים שלרוב נחגגים במקומות שונים בין ה1 לאוגוסט ועד ה 12 לאוגוסט.
לאמאס האם
בלאמאס האלה נמצאת בהיבט האם. אם הדגן, אם הקציר, מלכת הקציר, אם האדמה.
דמטר- אם התירס, המייצגת את התירס הבשל של הקציר השנה, אך גם בתה פרספונה העלמה, שבלאמאס היא מייצגת את התבואה – הזרע שנופל חזרה עמוק לאדמה החשוכה, שמוסתר לאורך כל החורף, ומופיע מחדש באביב כצמיחה חדשה .
זוהי למעשה משמעות הליבה העמוקה של למאס .
מצד אחד יש ידיעה שהגשמת הקציר הזו היא זמנית, זמן להודות ולחגוג אך גם להחזיק את זרע הידיעה שעוד יבואו ימים בהם השפע לא יהיה בנמצא כמו עכשיו, אך גם זוכרים שזהו מעגל אינסופי, ומחזיקים בידיעה אף את זרע הקציר העתידי.
אשה בהריון הנושאת את בתה שטרם נולדה, למעשה נושאת בתוכה כפוטנציאל גם את השחלה והביציות שבתה תשחרר אי פעם. היא גם אם וגם כבר סבתא של בתה.
בקציר זה טמון זרע הלידה מחדש, ההתחדשות והקציר של השנה הבאה.
מנהג חיתוך הדגן
ישנם מנהגים רבים ברחבי אירופה סביב חיתוך התבואה והם חלו על כל גידולי הדגנים כולל חיטה, שעורה, שיפון שיבולת שועל וגם תירס.
חיתוך התבואה הראשונה וגם הגרעין האחרון הם משמעותיים.
הדגן היה נחתך טקסית עם שחר, נטחן, נטחן ונאפה בתוך לחם. חולק בקהילה תוך הודיה.
גבעולי השעורה הראשונים הפכו לבירה הראשונה של העונה.
corn dolly
נהוג להכין בובת חיטה corn dolly ולקשט אותה בסרטים. (באנגלית corn הוא גם תבואה. מכינים אותה מחיטה ולעיתים גם מעלי תירס )
את בובת החיטה שומרים בבית, לעתים קרובות מעל האח של הבית, עד לקציר הבא.
בסופו של דבר, הוא צריך לחזור לאדמה או לשרוף אותו ולפזר את האפר.
בחלקים מסוימים של אירופה המסורת הייתה לשזור את האלומות האחרונות לאם תירס גדולה ובתוכה ‘תינוק’ קטן יותר, המייצג את הקציר שיגיע בשנה שלאחר מכן.
היו נוהגים להשתמש ב”עוקצנית” Meadowsweet לזרי פרחים בתקופה זו של השנה. משמש גם לכישופי אהבה. לעוקצנית יש ריח כבד שמזכיר שקדים מתוקים, ריח משמח .
גם מנטה היתה בשימוש סביב תקופה זו. יש לה תכונות של הגנה וריפוי, ובשלב זה של השנה, קשורה בשפע ושגשוג.
החג קשור בפרחי החמניה הגדולים והכבדים, מלאי הגרעינים הנושאים את כותרתם אל השמש, וגם לפרח הקלנדולה– גם הוא כמו החמניה, אך קטן יותר. שמשות קטנות של שמחה טהורה.
ברכת שפע
לקחת מטאטא (רצוי מסורתי העשוי מזרדים)
קחי נענע, רצוי מהגינה אבל גם מהסופר יעשה את זה, הכניסי לתוך שקית בד קטנה
קשרי את השקית בסרטים בצבע ירוק וזהב
הניחי 2 ידייך על מוט המטאטא , צאי החוצה מעבר לדלת ובתנועות טאטוא אל עבר הדלת התמקדי בכוונה של “הביאו את השפע אל ביתי”
הניחי את המטאטא במקומו ואם זהו מטאטא זרדים קטן, אפשר לשים אותו במקום כלשהו בבית או באלטר, את הנענע הביאי לאדמה בהודיה.
אן אין לך חצר אליה את יכולה לצאת, התחילי מדלת הכניסה לכיוון המטבח.
זמן לחדש את האלטר עם שיבולת או עם בובת תירס שהכנת.
זמן לאפיית לחמים עם זרעים. חשבי על הדרך בה הגיע אלייך הלחם, מהשדות ועד התנור שלך. אכלי אותו מתוך כוונה והודיה.
